<h1>העיטור אות מ' מכירת קרקעות</h1>
<h2>דף ה.</h2>
לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא הלכך לית בהו משום דינא דבר מצרא. לאשה וליתמי ולשותפי לית בהו משום דינא דבר מצרא. לרבינו אלפס בכל אשה קאמר בין שהיא אשת איש בין שאינה אשת איש. ליתמי לא בריר לן אי על האפטרופוס שקנה ליתומין קאמר או שקנו הן בעצמן. ומסתברא שותף (דב"מ ק"ח:) הוא שאין לו חלק בקרקע אלא שהן שותפין בעסקא וכיון שהוא שותף שלו ניחא ליה טפי מבר מצרן. וכן פירש רבינו ברוך ורבינו האי וכולהו קמאי. והרב רבינו שלמה פירש שהן שותפין בקרקע. ולא נהירא לן. ואיכא מאן דפשיט מהא היכא דבר מצרא לא איבעי ליה אלא להרויחא ולוקח דחיקא ליה שעתא ומצטריך ליה לית ביה משום דינא דבר מצרא שאין בה משום ועשית הישר והטוב. ורבינו האי אייתי ראיה מהא דגרסינן בהשותפין (ב"ב ה'.) רוניא זבן ארעא אמצרא דרבינא סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מצרא אמר ליה רב ספרא בריה דרבא לרבינא אמרי אינשי ארבעי לצלא ארבעי לצללא ומשמע פירושא דיליה כפירוש רבינו שלמה דרוניא עני היה וצריך שדה לפרנסה כמו שצריך לעשיר וכשם שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדינא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב כך אני אומר לך ועשית הישר והטוב לעני זה ואל תסלקהו. ואנו רגילין לפרש כפירוש הרב אדונינו אבינו זצ"ל משום דרוניא שתלא דרבינא הוה ויש לו חלק בשדות דרבינא והוא בר מצרן כמותו כמו שבעל העור והעבדן שוין וכן פירש הרב רב לוי וכן עיקר.
(ב"מ ק"ח:) ארעא דחד ודקלי דחד מרי ארעא מעכב אמרי דקלי מרי דקלי לא מעכב אמרי ארעא. ומהכא משמע דליתיה לההוא פירושא דמפרשי בארבעי לצלא וארבעי לצללא (ב"ב ה'.) משום דרוניא הוה שתלא דרבינא הוי בר מצרא וכהני בני מצרני דקדם חד מנייהו וזבן הוא דהא הכא אילן דיליה הוא ואפילו הכי בארעא דקאי לית בה משום דינא דבר מצרא כל שכן היכא דלית ליה אלא בפירי ארעא אחריתי דלית בה דינא דבר מצרא.
<h2>דף יב:</h2>
וכתב רבינו אפרים שמעינן מינה (ממתני' ב"ב ס"ד.) דאף על גב דלא מצי מוכר לאשתמושי בהו לא מזדבני. ואבעיא ליה מבוי שיש בו חצירות הרבה משני צדדין עד הפתח ובא אותו הסמוך לפתח המבוי להוציא זיזין ולבנות עליה באויר המבוי למעלה מגמל ורוכבו דלית להו הזיקא לבני מבוי וכגון דלא אפשר לפנימים להוציא זיזין משם ומעכבי עליה משום מנתא דאית להו בכוליה מבוי מי מדמינן ליה לבור ושובך דאף על גב דלא מצי מוכר לאשתמושי בהו לא מזדבני ואפילו הכי לא מצי מוכר לאשתמושי בהו ולא אמרינן כופין על מדת סדום הכא נמי דלא מצי לאפוקי זיזין מצי לעכובי על החצונים דכי היכי דאית להו בקרקע הכי נמי אית להו באויר ופסק משמיה דרב האי גאון דלא מצו מעכבו עלויה.
<h2>דף מא:</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים. וכתב רבינו אפרים פסק אדונינו האי גאון זצ"ל הלכה כרב הלכך היכא דזבין איניש קרקע בין בשטר בין בעדים בדמים ידועין ולית ליה ראיה דיהב דמי הרי הוא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן והוא הדין נמי אם נעל וגדר ופרץ. ומיהו הני מילי תוך שלש שנים אבל לאחר שלש שנים כיון דלאו מחמת האי שטרא או הני עדים קא מקיימינן ליה בידיה מגו דמצי למימר במתנה יהבה ניהלי כי אמר פרעתיך נאמן וכן הלכתא.
<h2>דף ס.</h2>
וכתב רבינו אפרים שמעינן מינה (ממתני' ב"ב ס"ד.) דאף על גב דלא מצי מוכר לאשתמושי בהו לא מזדבני. ואבעיא ליה מבוי שיש בו חצירות הרבה משני צדדין עד הפתח ובא אותו הסמוך לפתח המבוי להוציא זיזין ולבנות עליה באויר המבוי למעלה מגמל ורוכבו דלית להו הזיקא לבני מבוי וכגון דלא אפשר לפנימים להוציא זיזין משם ומעכבי עליה משום מנתא דאית להו בכוליה מבוי מי מדמינן ליה לבור ושובך דאף על גב דלא מצי מוכר לאשתמושי בהו לא מזדבני ואפילו הכי לא מצי מוכר לאשתמושי בהו ולא אמרינן כופין על מדת סדום הכא נמי דלא מצי לאפוקי זיזין מצי לעכובי על החצונים דכי היכי דאית להו בקרקע הכי נמי אית להו באויר ופסק משמיה דרב האי גאון דלא מצו מעכבו עלויה.
<h2>דף סג:</h2>
גרסינן בפרק המוכר (ס"א:) האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום כדאיתא במאמר המצרנות. ואמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דמזבין ביתא לחבירה אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מארעית תהומא עד רום רקיעא למיקנא בור ודות ומחילות דמסתמא לא קני עומקא ורומא וכו'. ומסתברא דתרווייהו בעינן ולא סגיא בלא עומקא ורומא דאמרינן כי כתב ליה מארעית תהומא עד רום רקיעא למקנא עומקא ורומא הוא דקאמר אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא אהני מארעית תהומא עד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות. והיכא דזבין סתמא ואמר על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו. ודיוטא הוא אויר כדפרשינן לעיל ואם רצה לבנות עליה על גביו בונה. ואם נפלה חוזר ובונה אותה. וכל שכן אם רצה להוציא בה זיזין מוציא כרב זביד.
כתב בכך וכך וכו' איך אמרו לנו פלנית בת פלני ובעלה פלני הוו עלנא סהדי בקנין וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא וקבלית מניה כך וכך ממטבע פלני וזבנית ליה ארעא פלנית ובית פלני דאית לי בדוכתא פלן בסימנהא ובמצרנהא ואילין מצרנהא מצד פלו' וכו' וכל מאי דבגו מצרניא אילין עם כל עמלא ושבחא דאית ביה. ואם הוא כרם כותב ארעא דמתקרי כרמא ולא מתקרי כרמא שתיל ולא שתיל (עי' ב"ב ז'.). ואם הוא בית כותב ארעא דמתקרי ביתא (עי' כתובות נ"ד.) ולא מתקרי [ביקתא] היא וכל מאי דאית בה זבנית לפלני דנא עומקא ורומא מתהום ארעא ועד רום רקיעא ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום וכל זכותא דאית ליה בגוה בתקראות ומשפך מימות וזיזין וחלונות ביציאה ובביאה כולה זבנית לפלני דנא בהלין זוזי דקבלית מניה וכדו השתא ליזיל ולזכי וליחזיק בה ויהא משלמא ליה ולירתיה בתריה למקנא ולאקנויי למירת ולאורותי ולמעבד בה כל רעות נפשיה ואינש לא ימחי בידיה וכל מאן דייתי ויקום ויערער וכו' ואוקים זביני אילין קמי פלני דא בידיה ובידא דאתי מחמתיה דברעות נפשאי ובביטול כל מודעי זבנית זבינא דא מכירת עלמין שרירא וקיימא דלא להשנאה בה ודלא למהדר מינה לעלם. וכן אמר לנא פלני דנן אחריות שטר זבינא דא קבלית עלאי וכו' כדכתיבנא בשטר מתנה.
<h2>דף סד.</h2>
גרסינן בפרק המוכר את הבית המוכר את הבית לא מכר את היציע ואף על פי שפתחו לתוכו ולא את החדר שלפנים הימנו כו' ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא. ואפסיקא הלכתא כרבי עקיבא דסבירא ליה מוכר בעין יפה מוכר. וכתב הרב המחבר ראובן שמכר חצר לשמעון ויש עליו לראובן חלונות פתוחות ובא שמעון לבנות כותל כנגד החלונות איכא למאן דאמר שאין לו לראובן לעכב דמוכר בעין יפה מוכר והרי הוא כמי שהתנה בשעת מכירה שיאפיל הואיל ולא פירש שירחיק. ואיכא מאן דאמר כיון שראה את החלונות היה לו להתנות ולומר לו סלק חלונותיך ואין יכול לבנות כנגדן ואף על גב דדין לקוחות ודין אחים שוין כדאמרינן האחין שחלקו לקוחות הן, והאחין שחלקו אין להן דרך וחלונות זה על זה אפילו הכי כיון דצריך להרחיק הוה ליה כמכחשי בארעא (לעיל ל"ז.) וכל היכא דמכחשי בארעא שיורי משייר וצריך עיון.
<h2>דף סה.</h2>
איתמר שני בתים זו לפנים מזו שניהן במכר ושניהן במתנה אין להן דרך זה על זה וכל שכן חצון במתנה ופנימי במכר אבל חצון במכר ופנימי במתנה יש לו דרך לפנימי. ומסתברא שכל שעה שרוצה הפנימי ליכנס נכנס ולא אמרינן זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת כדי שלא יכנס שלא ברשות כדאמרינן גבי בור דהתם לא קביע תשמישתיה ואין לו ליכנס אלא בשעה שבני אדם נכנסין ובעל הבור רצונו שיהיה לו פותחת לבעל הבית כדי שלא יבא בעל הבור לידי חשד אשתו אבל הכא כח פנימי יותר מכח החיצון ואין כח לחיצון על הפנימי למחות בו ונכנס בכל שעה שרוצה. והיכא דשייר דרך אין צריך רק שיעבור חמור במשאו פחות מארבע אמות דתנן (צ"ט:) דרך היחיד ארבע אמות ודרך הרבים שש עשרה אמות ואמרינן עלה בגמרא תניא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו. אמר רב הונא הלכה כאחרים והיינו כדייני גולה דאמרי שני גומדין ומחצה אמתיים וחצי.
וכתב רבינו אפרים שמעינן מינה (ממתני' ב"ב ס"ד.) דאף על גב דלא מצי מוכר לאשתמושי בהו לא מזדבני. ואבעיא ליה מבוי שיש בו חצירות הרבה משני צדדין עד הפתח ובא אותו הסמוך לפתח המבוי להוציא זיזין ולבנות עליה באויר המבוי למעלה מגמל ורוכבו דלית להו הזיקא לבני מבוי וכגון דלא אפשר לפנימים להוציא זיזין משם ומעכבי עליה משום מנתא דאית להו בכוליה מבוי מי מדמינן ליה לבור ושובך דאף על גב דלא מצי מוכר לאשתמושי בהו לא מזדבני ואפילו הכי לא מצי מוכר לאשתמושי בהו ולא אמרינן כופין על מדת סדום הכא נמי דלא מצי לאפוקי זיזין מצי לעכובי על החצונים דכי היכי דאית להו בקרקע הכי נמי אית להו באויר ופסק משמיה דרב האי גאון דלא מצו מעכבו עלויה.
<h2>דף סט:</h2>
ואמר רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלי וציני ואף על גב דכי לא כתב ליה הכי קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא. ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי ואי משעבדי פריק ליה תרי דקלי. וכתב רב אלפס איכא מאן דשמיע ליה מהאי מימרא דמאן דמזבין ליה לחבריה מידי דשכיח למזבן אף על גב דליתיה לההוא מידי ברשותיה מחייב למזבן ומיתן ליה. ואנן לא סבירא לן הכי דמידי דליתיה ברשותיה דבר שלא בא לעולם הוא. ומסתברא דבר שלא בא לעולם (הוא) כגון פירות דקל דתרווייהו ידעי ומתני בדבר שלא בא לעולם אבל אי מוכר מתני ליה לחבריה לאקנויי ליה דבר שלא בא לעולם ואדעתא דהכי יהיב ליה זוזי מחייב מוכר לקיומי ליה תנאיה. ורבינו נסים הכי סבירא ליה ואייתי ראיה דמחייב למזבן ליה מהא דגרסינן בתוספתא דתרומות (עי' ירושלמי פ"ו ה"ב) בפרק האומר תרומה הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו חייב להעמיד לו מקחו. אבל הא דאייתי מפרק הזהב (ה"ב) ירושלמי חד בר נש דיהב לחבריה עשרה דינרין אמר ליה דתהוי לי בהון מאה גרבין מכיון דשלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו. לאו ראיה היא דגבי נשרפו חטיך בעליה הוא דקאי. ופרשתיה במאמר קנין.
<h2>דף פג:</h2>
ומסתברא כל זמן שלא החזיר האונאה לא נגמר המקח ואם לא החזיר והוקר עד שנעשה ביטול מקח היינו דרב חסדא דאמר (ב"ב פ"ג:) מכר לו שוה חמש בשש והוקר ועמד על שמונה לוקח יכול לחזור בו שהרי לא החזיר אבל מוכר אף על פי שלא נגמר המקח אינו יכול לחזור בו דאמר ליה אילו לא אוניתן וכו'. והלכך איתה לדרבא ואיתה לדרב חסדא וליכא לדחויה סוגיא דשמעתא בהכי ונימא דליתא לא לדרב חסדא ולא למאן דדחי לה.
<h2>דף צח:</h2>
גרסינן בפרק המוכר פירות המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו וכו' בית קטן שש על שמנה כלומר עם הכותלים אמה למקום הכותל והוא ארבע אמות על שש חלל. ודוקא מוכר מקום דסתמו ארכו יתר על רחבו עבדי ליה אבל לענין דירה ארבע אמות על ארבע אמות דדיירי ביה אינשי וחייב במזוזה ובמעקה כדאיתא בריש גמרא דסוכה.
<h2>דף קז:</h2>
גרסינן בפרק בית כור חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהן אמר רבי יצחק ולוקח נוטל כחוש ואסיקנא רישא וסיפא לדמים כלומר לא שחולקין גוף השדה במדה בין כחוש בין שמן דאם כן משמנין ביניהן דקתני סיפא למאי, והרי נוטל חציה בדרום במדה, אלא משמנין ביניהן לדמים ששמין כמה שוה השדה בכחוש ויפה ואם שליש שבדרום שוה שני שלישי שבצפון נוטל שליש שבדרום. ואם שני שלישי שבדרום אינו שוה אלא כשליש שבצפון נוטל שני שלישי שבדרום. אבל רישא יד לוקח על התחתונה ואם שליש שבשדה שוה כשני שלישי לעולם לוקח נוטל את הכחוש. והכי מסתברא.
